מטרתו של מחקר זה הייתה להעריך את מדדי התפקוד האוטומטיים והמידע הקליני הרלוונטי הקשור לביצוע כריתה שלמה של בלוטת הערמונית בסיוע רובוט, על ידי מנתחים מומחים ומומחי-על. ארבעה שלבי ניתוח עיקריים נבחרו לצורך הניתוח המחקרי: נתיחת צוואר שלפוחית השתן, נתיחת הגבעול (Pedicle), נתיחת פסגת (Apex) בלוטת הערמונית וההשקה בין השלפוחית לשופכה.
מדדי תפקוד אוטומטיים (נתוני מעקב תנועה ואירועים שתועדו במערכת) נאספו, ובוצע סנכרון עם צילומי הווידאו של ניתוחי כריתה שלמה של בלוטת הערמונית בסיוע רובוט. מדדי התפקוד האוטומטיים הושוו בין שתי רמות מומחיות של המנתחים: מומחים (100-750 מקרים), ומומחי-על (2,100-3,500 מקרים). התוצאים הקליניים (סביב-ניתוחיים, אונקולוגיים ותפקודיים) הושוו גם הם בין שתי הקבוצות. מדדי תפקוד אוטומטיים ותוצאים של 125 ניתוחי כריתה שלמה של הערמונית בסיוע רובוט נותחו בעזרת מודל רב-שלבי של השפעות משולבות.
עבור ארבעת שלבי הניתוח העיקריים שנבחרו, נצפו הבדלים במדדי התפקוד האוטומטיים בקרב מומחי-על ביחס למומחים (P<0.05). למרות ערכים דומים של אנטיגן סגולי של הערמונית (PSA) ושל ניקוד גליסון (Gleason), הביצועים של מומחי-על היו עדיפים מאלה של המומחים. הדבר בא לידי ביטוי בתוצאים סביב-ניתוחיים: תפוקה טובה יותר של קשריות לימפה (22.6 לעומת 14.9 קשריות, בהתאמה, P<0.01), אובדן דם מופחת (125 מיליליטר לעומת 130 מיליליטר, בהתאמה, P<0.01), ופחות אשפוזים חוזרים תוך 30 יום (1% לעומת 13%, בהתאמה, P=0.02). מגמה דומה אך לא מובהקת סטטיסטית נצפתה גם בתוצאים אונקולוגיים ותפקודיים, כאשר אצל מומחי-העל היה שיעור נמוך יותר של הישנות ביוכימית של המחלה ביחס למומחים (5% לעומת 15%, בהתאמה, P=0.13), ושיעור גבוה יותר של שליטה במתן שתן בטווח זמן של 3 חודשים (36% לעומת 18%, בהתאמה, P=0.14).
החוקרים הסיקו שקיימים הבדלים מובהקים בין מומחים למומחי-על במדדי התפקוד האוטומטיים בארבעת השלבים העיקריים של ניתוח כריתה שלמה של בלוטת הערמונית בסיוע רובוט. ממצאים אלה מרמזים על כך שעל מנתחים להמשיך בניסיונות לשפר את תפקודם, גם לאחר שהגיעו למומחיות. החוקרים הביעו תקווה למצוא בעתיד קשר בין מדדי תפקוד אוטומטיים ותוצאים קליניים על-מנת להתאים אישית התערבויות למנתחים, וכדי לשפר ככל שניתן את תוצאי המטופלים.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
