מטרת מחקר זה הייתה לבחון את הקשר בין הפעלת תאי מיקרוגליה in vivo למאפיינים קליניים ורדיולוגיים של טרשת נפוצה. במחקר השתתפו 10 מטופלים עם טרשת נפוצה שניונית-מתקדמת, 10 מטופלים עם מחלה התקפית-הפוגתית ו-17 מקרי ביקורת בריאים אשר הותאמו לפי גיל. הפעלת תאי מיקרוגליה נמדדה על ידי PET עם רדיוליגנד מסוג 11C](R)-PK11195]. לצורך השוואה בוצעה הערכה קלינית והדמיית תהודה מגנטית מבנית וכמותית ובכלל זה הדמיית דיפוזייה (tensor diffusion imaging-DTI).

החוקרים מצאו כי הרדיוליגנד נקשר יותר, באופן מובהק סטטיסטית לרקמת החומר הלבן הנראית תקינה (normal-appearing white matter-NAWM) במטופלים עם טרשת נפוצה שניונית-מתקדמת לעומת התקפית-הפוגתית ולעומת משתתפים בריאים, בתלמוס של מטופלים עם טרשת נפוצה שניונית-מתקדמת לעומת משתתפים בריאים ובאזור הסמוך ללזיות במשתתפים עם טרשת נפוצה שניונית-מתקדמת לעומת משתתפים עם תת הסוג ההתקפי-הפוגתי. קשירה גדולה יותר ב-NAWM נמצאה קשורה עם אי יציבות קלינית רבה יותר והפחתה בשלמות המבנית של החומר הלבן. ממצאים אלו הודגמו על ידי אניזוטרופיה נמוכה יותר, דיפוזיה ממוצעת גדולה יותר ועומס לזיות גבוה יותר בחומר הלבן. גיל מתקדם תרם להפעלת תאי מיקרוגליה ב-NAWM בקרב משתתפים עם טרשת נפוצה אך לא במשתתפים בריאים.

מסקנת החוקרים היא כי בדיקת PET יכולה לשמש לכימות הפעלת תאי מיקרוגליה אשר קשורה בהתקדמות טרשת נפוצה. בנוסף, המחקר מדגים כי הפעלה מוגברת של תאי מיקרוגליה ב-NAWM קשורה באופן הדוק עם שלמות מבנית פגומה.

מקור: 

Rissanen, E. et al.  (2018) Neurology. 5(3)